מחלת מקצוע

החוק מגדיר כי מחלת מקצוע הינה מחלה בה לקה שכיר בשל עבודתו ברשות מעביד או מטעמו, או לחלופין מחלה בה לוקה מבוטח עצמאי שנובעת מחמת פעילות שביצע בעת עבודתו. פירושו של דבר הוא, כי בשונה מתאונת עבודה אשר במסגרתה העובד לוקה בפגיעה פתאומית ובלתי צפויה, מחלות מקצוע הינן מחלות המתגבשת אצל העובדים לאורך זמן, בעקבות תנאי העסקה מזיקים אשר פוגעים בבריאותם. באם יתברר כי העובד אכן לקה באחת ממחלות המקצוע המוכרות לפי חוק, הוא עתיד לקבל פיצוי מהמוסד לביטוח לאומי כפי שיבואר בהמשך.

כאמור, מחלת מקצוע אינה מבצעת איפה ואיפה לגבי הגדרת העובד – הן עובדים שכירים והן עובדים עצמאיים זכאיים לקבל פיצויים מהמוסד לביטוח לאומי בגין מחלות מקצוע. בכדי לקבל את הפיצוי הנ"ל, על העובד להוכיח כי קיים קשר ישיר בין מחלת המקצוע המדוברת לבין עבודתו והתנאים בה. יש לציין כי המוסד לביטוח לאומי נוהג להערים קשיים על ניסיונות ההוכחות הנ"ל. לפיכך, מומלץ לשקול פנייה לייעוץ מקצועי בטרם הגשת טפסי הדרישה. באם המוסד לביטוח לאומי הכריע כי אכן קיים קשר בין המחלה שנגרמה לעובד ובין עבודתו, ייקבעו אחוזי הנכות המגיעים לעובד יחד עם הכרעה האם אחוזי הנכות הינם קבועים או שמא זמניים. אחוזי נכות העולים על 20 אחוזים יובילו לקצבה חודשית בהתאם לשכר העבודה המקורי. אחוזי נכות נמוכים מכך יגרמו לקבלת פיצוי חד פעמי בלבד.

טעות תהיה לסבור שכל מחלה הנגרמת עקב עבודה תיחשב בעיני החוק כמחלת עבודה. ככלל, קיימת רשימה עדכנית של כ- 40 מחלות מקצוע המוכרות על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר רק עליהן ניתן לדרוש פיצוי. מספר דוגמאות למחלות ותופעות נפוצות המצויות ברשימה:

• בעיות בריאותיות הנובעות בשל עבודה פיזית כדוגמת סחיבה.
• סרטן שנבע עקב חשיפה לקרינה במהלך העבודה.
• ליקויי קול הנגרמים בעקבות תפקיד העובד, כדוגמת מורה שנאלץ להרים את קולו
• כחלק מתפקידו.
• ליקויי שמיעה
• הרעלות
• מחלות גידים
• מחלות עצבים
• מחלות פרקים